<h1>ספר התרומות שער י"ט חלק ב'</h1>
<h2>דף מב.</h2>
והיכא דאפיק המלוה שטר מקוים וטען הלוה שחוב זה מענין פלוני היה שמכרת לי וממנו נתחייבתי לך מה שעולה שטר זה ומכרתי לאותו ענין ופרעתי לך מדמיו חוב זה, והמלוה הודה לו שכן הוא כדבריו אבל מחוב אחר שהיה לו עליו קבל אותו ממון ממנו, ועדיין שטר חובו קיים. בזה הלוה נאמן ואתרע שטרא לגמרי, ואף יש בו נאמנות ישבע לוה הסת ויפטר, דכיון דהודה שמדמי אותו ענין שאמר הלוה היה אותו חוב ומדמיו נפרע מסתמא בחזקת פרעון אותו שטר נטלם, דהכי ארחא דמילתא. וכדגרסינן בפרק שבועת הדיינין [שבועות מ"ב ע"א] ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא, א"ל ולאו אתורי יהבת לי ואתית ויתבת אמסחתא וקבלת זוזך, וא"ל המלוה הנהו סיטראי נינהו, ואמר רב פפא אתרע שטרא. פירש הרב אלפסי ז"ל דאבטיל שטרא לגמרי ואע"ג דאית נאמנות בשטרו וישבע הלוה הסת שפרעו ויפטר. ויש לעיין אם צריך שיעידו עדים שקבל המלוה מעות השור אך לא ידעו על אי זה דבר קבלם, אבל [אם] לא יתברר דבר זה מפי עדים נוכל לומר דלהוי מהימן במיגו דיכיל למימר לא קבלתי מעות השור, כי אמר סטראי נינהו מהמנינן ליה לקיומיה לשטרא מעליא. ומסתברא דסהדי בעינן בכך. וכן מתברר מלשון הרב אבן מגש ז"ל שכתב בפירושיו כיון שמודה בעל השטר ששטר זה לא היה אלא מדמי השור שמכר לו ונתברר שישב אמסחתא בחנות שמכר בשר השור בתוכו ונתקבל דמי הבשר הנמכר, בידוע שלא היה אותו פרעון אלא דמי השורים עצמן. ומדנקט לישנא דאיתברר, אלמא על ידי עדים משמע, ואי לא מהימן במיגו. אבל הרב ר' משה [מלוה פי"ד ה"ט] פסק שאע"פ שאין עליו עדים שקבל דמי השור, הואיל והודה מעצמו בטל השטר. ולא ירדתי לסוף דעתו.
